כבר כמעט עשור, אין מדור נדל"ן שלא מוזכר בו פרויקט כלשהו לגבי התחדשות עירונית. הפתרון הקל והזמין לחיבור המנצח בין חיזוק מבנים קיימים לסכנת רעידות אדמה והמחסור ביחידיות דיור, יחד עם שיפור אסתטי למבנים ישנים היה במסגרת תמ"א 38, שלאחר כך יכונה 38/1. השילוט של יזמים שצמחו כפטריות לאחר הגשם מהר הפכו לחלק אינטגרלי של הנוף העירוני.
כמעט שני עשורים לאחר תחילת הפעילות הזו, הסדקים התחילו להיראות בטיח של התוכנית. הפריפריה נותרה מאחור מסיבות כדאיות כלכלית, והתשתיות העירוניות לקחו צעד אחורית בשל העומס של תוספת יחידות דיור על תשתיות קיימות.
הוחלט פה אחת כי הפתרון האמיתי הנו בהתחדשות מאסיבית יותר, מורכבת יותר אבל יסודית יותר – פינוי בינוי. יש מקומות אותם יש להרוס ולהתחיל מחדש. האתגר הגדול בעניין – שגרים בבניינים הללו אנשים, לפעמים מבוגרים, שרגילים לסביבה, שמעדיפים את השד הידוע, או שפשוט חושבים שמגיע להם יותר מהשכן שנמצא מתחתיהם.
חוק פינוי – בינוי נחקק ב-2006 על מנת לנסות להסדיר את העניין. החוק נתן פתרון מאוד חלקי, וכמה פסיקות לאורך השנים הוסיפו תקדימים כעזר לחוק. החוק עבר כמה תיקונים מינוריים ובשנת 2018 הועבר בכנסת תיקון 6 לחוק שמקשה מאוד על דיירים ונותן סמכות רחבה לבית המשפט לפסוק נגד סרבנות לא סבירה. בהצעה נוספת, יש שמעוניינים להוריד את הרוב הנדרשמ-80% ל-66% מהדיירים על מנת לקדם פרויקטים בצורה מהירה יותר ולהפעיל לחץ על הסרבנים.
נראה כי בכנסת, בוועדות הכנסת ובבתי משפט עסוקים בעיקר בפתרון נושא הסרבנות בפינוי בינוי.
אבל, הדייר הסרבן הכי גדול במדינה היא – המדינה עצמה.
חברת עמידר הנה חברה ממשלתית בעלת 40,000 יחידות דיור בישראל, ומתוך היחידות הללו נמצאות דירות רבות בבניינים העומדים על הקריטריונים של פינוי – בינוי. יזמים רבים פונים לבעלי הדירות הפרטיות ומקדמים את הרוב הנדרש תוך השקעה של משאבים רבים. יזמים רבים שנדרשו לקבל את הסכמה של חברת עמידר לפרויקט מתארים את הקושי הרב לתקשר ולקדם את העניין מול עמידר. שלא כסרבן פרטי שניתן לדבר אתו ולהבין את ההתנגדות ולמצוא פתרון, חברת עמידר הנה עמידה בפני שכנועים וטיעונים, טובים ככל שיהיו. היזם פוגש שורה של פקידות וביורוקרטיה, שמקשה עליו מאוד. ישנם יזמים שמוותרים מראש על פרויקטים כשרואים את עמידר בין הבעלים.
פרויקט פינוי בינוי משביח מאוד את הנכס, ולפעמים מכפיל את ערכו. בפועל, עם שיתוף פעולה בין היזמים והממשלה באמצעות עמידר, המדינה יכולה להרוויח בחינם יחידות דיור ציבוריות רבות.
אז למה לסרב לשתף פעולה? באתר אינטרנט של החברה היא מפרסמת את שבעת העשורים של פעילות. על פי תיקון 6 לחוק פינוי בינוי, הגדרת "קשיש" הנה מגיל 80+. האם עמידר מנסה לקנות קצת זמן כדי לקבל את ההטבות של קשיש?!
באותו אתר אינטרנט גם מופיע התשלום שהחברה קיבלה מהמדינה בסף של 1.4 מיליארד ₪, חלקו על מנת לקדם פרויקטים של פינוי בינוי בעצמה. עד כה החלה בקידום של מספר פרויקטים בודדים. האם ייתכן שהחברה שמה מעצורים לפרויקט יזמי של גורם עסקי בתקווה שהיזמות תעבור אליה?
אני חושב שהגיע זמן לקבל תשובות ברורות יותר, לפני שבית המשפט יצטרך לפסוק נגד המחוקקת הממונה שהיא בעצמה הסרבנית! ואם המדינה בסתר פוגעת בשוק החופשי לצורך אינטרסים פנימיים, זכותו של הציבור בכלל, ויזמי התחדשות בפרט, לדעת זאת.
